בפני: כב' השופטת ד. קליימן
הכרעת דין
1. כנגד הנאשם הוגש כתב אישום לפיו בתאריך 20.6.06 בשעה 18:30 או בסמוך לכך נהג ברכב בהיותו שיכור כאשר בבדיקת דם ושתן שנלקחו מגופו נמצא ריכוז של חומצת חשיש.
הנאשם נהג ברשלנות שלא בהתאם לתנאי הדרך ובעת שנסע בנתיב השמאלי סטה עם רכבו אל עבר אי התנועה הבנוי, עלה על אי תנועה והתנגש בעוצמה עם חזית ימנית של רכבו בעץ דקל שהיה במקום, כתוצאה מעוצמת הפגיעה הסתובב רכבו של הנאשם ונעצר כשחלקו האחורי בנתיב הנסיעה הנגדי.
כתוצאה מן התאונה נהרג הנוסע במושב הקדמי אלירן הרצל ז"ל, הנאשם ונוסע נוסף נפצעו פציעות חמורות.
לנאשם יוחסו העבירות הבאות:
א. גרימת מוות ברשלנות – עבירה על פי סעיף 64 לפקודת התעבורה התשכ"א – 1961.
ב. נהיגה בשכרות – עבירה לפי סעיף 62(3) + 39 א' + 64 ב' לפקודת התעבורה התשכ"א – 1961.
ג. סטייה מנתיב תחבורה – עבירה לפי תקנה 40 לתקנות התעבורה התשכ"א – 1961.
הנאשם באמצעות באת כוחו הודה בנהיגה, כפר בהמצאות חשיש בגופו, כפר באחריותו לגרימת התאונה, הודה בקשר הסיבתי שבין התאונה לתוצאה הקטלנית ובעובדה כי הנאשם ואחיו נחבלו.
ואלה הם השאלות שעל בית המשפט להכריע בהן בתיק זה:
1. האם נהג הנאשם בהיותו שיכור – נתון תחת השפעת סמים?
2. האם נהג הנאשם ברשלנות וגרם להתרחשות התאונה על תוצאותיה הקטלניות?
2. חזקת הרשלנות
נסיבות התאונה דנן מקימות חזקת רשלנות בבחינת "הדבר מדבר בעד עצמו". על הנאשם להראות הסבר לסטית רכבו המתיישב עם חפותו, או לפחות לעורר ספק בלב ביהמ"ש שמא סטיתו ארעה שלא כתוצאה מנהיגתו הרשלנית כי אם כתוצאה מגורם אחר שלא היה בשליטתו או שאינו קשור לאופן נהיגתו.
לעניין זה ראה רע"פ 1713/83 בוקובזה נ. מ"י תקדין עליון כרך 93 (2) שם אומר כב' הנשיא שמגר את הדברים הבאים:
"נהיגה כדין ובזהירות הראויה היא בצידו הימני של הכביש ועצם המעבר לצד שמאל יוצר ראיה לכאורית בדבר נהיגה שלא בדרך הזהירה.
החובה להוכיח את האשמה מעל לכל ספק סביר רובצת לעולם על התביעה אך כאשר מוכחת נהיגה החוצה את הכביש מימין לשמאל כפי שארעה כאן נוצרת הוכחה לכאורה לנהיגה חסרת זהירות. בכך יוצאת התביעה חובת השלב הראשון של הבאת הראיות מעתה עוברת חובת ההוכחה לנאשם… הנאשם מצידו יכול להמציא עדות מטעמו הסותרת את הראיה לכאורה של נהיגה בלתי זהירה, בניגוד לכל כיוון ואופן מותרים".
יפים הדברים שם גם לענייננו.
ראה לעניין זה דברי כב' השופט לנדוי בע"פ 50/68 דגני נ. מ"י פ"ד כ"ב (2) 274:
"נשארת איפה עובדת התהפכותה של המכונית המעידה היא עצמה באין הסבר אחר על נסיעה בלתי זהירה שגרמה לאובדן השליטה על ההגה"…
בע"א 446/82 בלגלשווילי נ. אלג'בארין, פ"ד מ"ב (2) עמ' 738 שונתה ההלכה שהיתה קיימת לעניין ההחלקה ונקבע כי בהחלקת רכב אל עבר מסלול נסיעה נגדי יש לכאורה משום מעשה של רשלנות וכי מי שטוען כי ההחלקה נבעה מסיבה אחרת שאינה נעוצה בנהיגה רשלנית עליו נטל ההוכחה.
ראה גם ת.ת. 2-759384-9 בימ"ש השלום באשקלון בעניין מ"י נ. סייג יעקב וכך אומר כב' השופט לחובצקי:
"משהוכחה סטית רכב הנאשם לצד שמאל דרכו חזרה ימינה ושוב שמאלה עד נפילתו מעל גבי הגשר אל קרקעית הוואדי קמה לחובתו חזקת הרשלנות ועליו מוטלת החובה הראייתית להביא הסבר כזה לאופן נהיגתו המתיישב עם חפותו".
בע"פ 749/98 שאדי בן נעים סבאח נ. מ"י התייחס ביהמ"ש ל"כלל הדרך" המתקיים גם במקרה שלנו. שם אומנם דובר בתאונה שהתרחשה מעבר למסלול השמאלי כיוון נסיעת המערער ובענייננו מדובר בסטיה ימינה ובשינויים המחוייבים יפים הדברים גם במקרה דנן. ואלה הם דברי ביהמ"ש שם:
"יש להדגיש בהקשר זה כי בענייננו, כאשר התאונה ארעה מעבר למסלול השמאלי כיוון נסיעת המערער, מתקיים הכלל הידוע כ"כלל הדרך", אשר על פי מתקיימת חזקת אחריות הנהג המפר כלל זה לארוע התאונה ועליו לשאת בנטל השכנוע אם הינו מבקש לשלול הנחה זו בדבר נהיגתו הרשלנית שלו".
בע"א 169/77 שוורץ נ. ליברמן פד"י ל"ב (3) אומר ביהמ"ש:
"… הלכה פסוקה היא… שאין זו דרכו של רכב מנועי לעלות על מדרכה אם נהגו בו בזהירות, כלומר שעצם סטיתו של האופנוע מהכביש וכניסתו למרחב המיועד בשביל הולכי רגל יוצרת הנחה של רשלנות מצד הנהג ואם רצה לשלול הנחה זאת היה עליו לשאת בנטל השכנוע".
ברע"פ 6368/02 יצחק אלקיים נ. מ"י נדחתה בקשה למתן רשות ערעור, כב' השופטת דורנר הדגישה את חזקת "כלל הדרך" שהתקיימה במקרה זה בו דובר על רכב שסטה לשוליים הימניים של הכביש ומיד לאחר מכן שמאלה לתוך מסלול הנסיעה הנגדי, אמנם נטל השכנוע בפלילים לעולם רובץ על כתפי המאשימה הדגישה כב' השופטת, אלא שהמבקש אשר נמנע מלעלות על דוכן העדים לא עמד בנטל להפריך את חזקת "כלל הדרך" שהיא חזקה שבעובדה.
יפים הדברים שצוטטו לעיל בשינויים המחויבים גם בענייננו.
לית מאן דפליג, כי נטל השכנוע לעולם מוטל על כתפי המאשימה אלא שחזקה זו מעבירה את נטל הבאת הראיות אל כתפו של הנאשם, ההגנה מבקשת מביהמ"ש לקבוע כי רכב אחר גרם לסטייתו של הנאשם, לאיבוד שליטה ולהתנגשות בעץ ולא נהיגתו הרשלנית.
3. גרסת הנאשם
גרסתו הראשונה של הנאשם באשר לאופן התרחשות התאונה נמסרה לראשונה בתאריך 26.6.06 דהיינו 6 ימים לאחר התרחשות התאונה.
הודעת הנאשם (ת/1) נגבתה תחת אזהרה בבית הנאשם ע"י ע"ת 2 הבוחן דני פרצובסקי.
הבוחן בלילטי פגש בנאשם כבר ביום התאונה בבית החולים, אך משנדרש הנאשם לשאלה כיצד התרחשה התאונה סירב למסור גירסה. הנאשם הסכים ליתן דגימת דם ושתן ואף שיתף פעולה עם הבוחן בכל הנוגע לשימוש בסמים, אך סירב להגיב לשאלות הנוגעות לאופן התרחשות התאונה, סירוב זה תמוה בשים לב לגרסתו ממנה מבקש ללמדנו על חפותו.
על הסירוב לשתף פעולה העיד הבוחן בלילטי, אלא הם דבריו בעמ' 18, ש' 19 ואילך לפרוטוקול: "פגשתי אותו בחדר הרנטגן… שאלתי אותו מה קרה בתאונה, והוא ענה לי שכרגע כל הגוף שלו כואב והוא לא רוצה לדבר על התאונה, את זה תעדתי במזכר ת/4."
גם אם בדו"ח הפעולה (ת/4) לא נרשם הביטוי המפורש "חוסר שיתוף פעולה" אין בכך כדי להעלות או להוריד, כפי שטענה ב"כ הנאשם בסיכומיה בעמ' 7. ברור הוא כי בעדותו של הבוחן בביהמ"ש ירחיב הוא וייפרש את האמור במזכר, כאשר יש לזכור כי הבוחן נדרש למילוי מספר רב של טפסים. כך או כך, ממזכרו של הבוחן (ת/4) משתמע כי הנאשם בחר שלא ליתן הסבר להתרחשות התאונה בהזדמנות הראשונה שהייתה לו וכך עולה גם מעדותו.
רק בתאריך 26.6.06 ולא מיוזמתו אלא רק לאחר שזומן על ידי הבוחן מסר הנאשם את גרסתו לאחר שנחקר תחת אזהרה (ראה הודעה ת/1 ומזכר ת/29). מדובר ב"גרסה כבושה" שהרי אם אמת בדבריו וכי רכב אחר שהגיע מימינו במהירות גבוהה משלו נצמד לרכבו נגע בו וגרם לו לברוח ימינה, לעלות על מדרכה ולהיכנס בעץ, מדוע לא מסר גרסה זו מיד לאחר התרחשות התאונה שהרי יש בה כדי לעורר ספק באשמתו, מדוע בחר לשתף פעולה עם הבוחן באשר לשאלת שימוש בסמים ובאשר לאופן התרחשות התאונה בחר בזכות השתיקה? – לכך לא נמצאה תשובה משכנעת בפי הנאשם, השיהוי בהגשת הגרסה מעורר ספק באמינותה.
גם אם יבוא מי שיאמר כי הבוחן פגש בנאשם בחדר מיון בעודו דואב לאחר התאונה ממנה נחבל, עדיין לא נמצאה תשובה לשאלה מדוע שיתף פעולה עם הבוחן ככל שהדבר נוגע לשימוש בחשיש אך בחר בזכות השתיקה בשאלת הסיבה להתרחשות התאונה.
על עדותו המגמתית והכבושה של הנאשם אשר נמסרה לראשונה רק כעבור מספר ימים לאחר התאונה למדים אנו גם ממזכרו של הבוחן מויאל יצחק (ת/24).
הבוחן שוחח עם אביו של הנאשם יום לפני מסירת הודעת הנאשם במשטרה וביקש כי יומצאו לו תעודות רפואיות, לדברי הבוחן הודיע לו האב כי בשלב זה החליטו שלא למסור למשטרה תעודות רפואיות וזאת לאחר התייעצות עם עורך דין.
המעיין בעדותו הראשית של הנאשם בבית המשפט בה תאר בעמ' 46 באופן שוטף את התרחשות התאונה ישים ליבו לעובדה כי הנאשם בחר להתעלם מהשפעת השימוש בסם על אופן נהיגתו וכשירותו לנהיגה הגם שמעדותו עלה כי השתמש בסם פעמים בודדות בחייו.
בהודעתו (ת/1) בהתייחסו לאופן התרחשות התאונה ציין הנאשם כי נסע בנתיב שמאל וזאת הגם שהתנועה היתה דלילה, לא ברור מדוע לא הקפיד הנאשם לנסוע בימין הדרך כחוק? – גרסתו של הנאשם לפיה רכב שנסע מימינו במהירות גבוהה משלו סטה לכיוון רכבו ונגע בכנף הימנית לשבריר שניה וגרם לו לסטות אינה עולה בקנה אחד עם העובדה כי הכנף הקדמי הימני של רכבו של הנאשם ניזוקה קשה מאוד בתאונה (ראה הודעתו ת/1 שורה 22, ראה תמונה מס' 1 ת/19 שצולמה על ידי הבוחן) אותה "נגיעה קלה" אליה התייחס הנאשם בהודעתו אינה עולה בקנה אחד עם הנזק הכבד ביותר שנגרם לכנף הימני. בוחן המשטרה מציין בממצאיו כי נזק זה בדופן ימני קדמי נגרם כתוצאה מן הפגיעה בעץ וגרם לרכב להסתבסב עד שנעצר במסלול הנגדי על הנתיב השמאלי (ראה סעיף 14 לדוח הבוחן ת/13).
באשר לתאור אותו "רכב עלום" אשר גרם לסטיית רכב הנאשם, כל שידע הנאשם לומר כי מדובר ברכב אשר צבעו כרכב הנאשם (ראה תשובתו לתובעת בחקירה נגדית עמ' 77 שורה 20 לפר').
המעיין בחקירתו הנגדית הארוכה של הנאשם ישים ליבו לעובדה כי הנאשם הודה בכך כי אינו יכול לומר בוודאות האם אחיו דוד היה חגור, הנאשם לא וידא כי כל הנוסעים היו חגורים.
הנאשם הודה כי נסע בנתיב השמאלי עוד בטרם הגיעו אל העקומה הגם שהתנועה בימין הדרך היתה דלילה (ראה תשובתו לתובעת בעמ' 70 שורות 4 ואילך לפר').
לחלק ניכר מן השאלות השיב הנאשם במילים "לא זוכר", "יכול להיות", "לא יכול".
הנאשם אשר דבק בגרסתו כי נסע במהירות של כ-50 קמ"ש, הודה באותה נשימה כי לא הסתכל על הספידומטר, הודה כי נבלם על ידי העץ, כי ניסה לבלום אך לא הספיק, בפי הנאשם לא היה הסבר כיצד נגרם לרכבו נזק כה כבד אם היה במהירות שאינה עולה על 50 קמ"ש ואם נסע במהירות סבירה ואיטית כפי שציין מדוע לא שמר על ימין הדרך?
הנאשם מציין כי סטית הרכב התרחשה כתוצאה מפגיעת אותו רכב אחר עת היה הנאשם בנתיב שמאל, אלא שממצאי בוחן המשטרה מויאל יצחק מעלים כי הסטיה התרחשה עת היה הנאשם במרכז הכביש בין שני הנתיבים (ראה עמ' 25 שורה 24 לפר') – גם לכך לא היה הסבר בפי הנאשם.
במסגרת חקירתו הנגדית נדרש הנאשם לשאלת השאלות מדוע לא מסר את גרסתו לפיה רכב אחר פגע בו וגרם להתרחשות התאונה, השיב בתשובה לקונית כי לא נשאל על כך, תשובתו זו סותרת את עדות הבוחן בלילטי אשר תחקר את הנאשם כבר בבית החולים אלא שהנאשם סירב להתייחס לסיבת התרחשות התאונה.
הנאשם הודה כי גם לכוחות ההצלה שהגיעו למקום ולאזרחים שהתקהלו לא דיווח על אותו "רכב עלום" שפגע בו, לנאשם לא היה הסבר מהיכן הגיע רכב זה, לאן נעלם, לא ידע את פרטי הרכב וכיצד אותו רכב פוגע אשר מן הסתם נפגע אף הוא נעלם מזירת התאונה (ראה עמ' 75 שורות 4 ואילך לפר').
במסגרת חקירתו הנגדית התייחס הנאשם לפגיעה קלה בחזית רכבו אלא שתאורו זה של הפגיעה אינו עולה בקנה אחד עם הפגיעה הקשה בפינה קדמית ימנית של רכבו, על אותה פגיעה קלה השיב הנאשם בתשובה לשאלת התובעת בעמ' 74 שורות 11 ואילך לפר':
"ש. אתה מוסר כאן על רכב שאתה טוען שהוא נסע בצד ימין שלך, חלף אותך קצת ואז פגע בך, כך אתה אומר.
ת. זה נכון הכל קרה בשניות, חלף לפני שהחזית שלו טיפה לפני החזית שלי שהיא חולפת היא נוגעת בי".
ובהמשך נשאל בשורה 21 לפר' אותו עמ' והשיב:
"ש. ואין לך הסבר איך לא השתפשף לך כל הצד הימני מהרכב הזה.
ת. אני רק יכול לתאר לעצמי שבעקבות הנגיעה אני ברחתי הצידה…".
הנאשם הודה כי בעקבות אותה נגיעה של אותו רכב עלום עלה על מדרכה, איבד שליטה על רכבו והתנגש בעץ.
ב"סופו של יום" לאחר ששמיעת פרשת ההגנה נדחתה גם על מנת לאפשר לנאשם להביא כעד מטעמו את אחיו אשר היה ברכב והיה עד ראיה לתאונה, נמנע הנאשם מלהביאו לעדות, הימנעות זו מהבאת עד שזהותו ידועה וניתן היה בקלות להביאו לבית המשפט, פועלת לחובתו של הנאשם ומחזקת את ראיות התביעה (ראה לעניין זה ע"פ 6778/04 אמנון דוד נ' מ"י).
התרשמתי מעדותו הכבושה והמגמתית של הנאשם ואין אני נותנת אמון בגרסתו כי "רכב עלום" אשר נסע במהירות מימינו סטה לכיוונו, פגע בו קלות וגרם לו לעלות על המדרכה, גרם לאיבוד שליטה ולהתנגשות בעץ, גרסתו זו אינה עולה בקנה אחד עם הפגיעות הקשות ברכב ועם ממצאי בוחן המשטרה.
מדובר ב"גרסה כבושה" שאין לייחס לה משקל, הגם שלנאשם היו הזדמנויות להעלות גרסה זו כבר בבית החולים שם נשאל כיצד התרחשה התאונה, נמנע מלהעלות גרסה אשר יש בה כדי לעורר ספק באשמתו – מדוע השתהה במסירת גרסה זו אם אמת בפיו – לכך לא נמצאה תשובה משכנעת בפי הנאשם.
בספרו של יעקב קדמי "על הראיות" חלק ראשון עמ' 440 מתייחס כב' השופט למשקלה הראייתי של עדות כבושה: "הכלל הוא מציין השופט בספרו כי עדות כבושה ערכה ומשקלה מועטים ביותר משום ש"הכובש עדותו" חשוד, מטבע הדברים על אמיתותה".
(ראה לעניין זה ע"פ 355/88 מ"ג (3) 261, ע"פ 3695/99 ועוד כפי שמובאים שם).
אך לא זו אף זו, גרסתו של הנאשם היתה כוללנית, לחלק ניכר מן השאלות הנוגעות לגרסה זו השיב במילים "לא יודע", "לא זוכר", "לא יכול לומר", לגרסה זו אין תימוכין בחומר הראיות ואין לייחס משקל לגרסתו הכבושה.
4. מטעם התביעה העיד מר מכלוף אלמוג ע"ת מס' 9 אשר הינו קרוב משפחה של המנוח אלירן וחבר של הנאשם, מדובר בעד שלא בנקל התייצב למתן עדות, המעיין בעדותו בבית המשפט ישים ליבו לעובדה כי ניכר היה כי מעמד זה אינו נוח לו, על חלק מן התשובות ניסה לחמוק וליתן תשובה ישירה, בצדק טוענת התובעת בסיכומיה כי מדובר ב"עד מעוניין".
מדובר בעד שהינו מקורב לנאשם ולמנוח, המעיין בעדותו ישים ליבו לעובדה כי לא אחת ניסה לחמוק מליתן תשובות ישירות וזאת גם בשל העובדה כי נבדק חשד באשר לביצוע "תחרות" בכביש עם רכב פיאט אדום מסוג הזהה לרכב העד ועל כך נחקר באזהרה.
(ראה לענין זה עדות פריינטה דוד עמ' 40 שורות 17-16 לפר' וכן מסמכים ת/25, ת/26 וכן מזכרו של הבוחן מויאל יצחק ת/23 ועדותו בעמודים 27 ואילך לפר').
העד ציין בעדותו בעמוד 59 לפר' כי נפגש עם המנוח ביום התאונה, פגשו בנאשם, משם נסע העד לביתו עם רכב מסוג פיאט בצבע אדום, בדרכו הבחין ברכב הנאשם נוסע לפניו כאשר לפניהם מספר כלי רכב, לפתע שמע "בום" הבחין ברכב הנאשם מצד שמאל על אי התנועה, לדבריו הבחין בתאונה וברכב תקוע בעץ.
זו היתה תשובתו לתובעת בעמ' 61 שורות 22 ואילך לפר': "… וגם אני האטתי וראיתי את התאונה. ראיתי את האוטו בעץ".
העד לא עקף את רכב הנאשם ולא הבחין ברכב אחר אשר עקף את רכב הנאשם וחסם דרכו, כך עולה ולו בין השיטין מתשובותיו לתובעת.
מעדותו של העד מכלוף אלמוג עולה כי לא הבחין בכל מגע בין רכב הנאשם לרכב אחר, דבריו של העד באשר לתוואי הדרך ולכלי הרכב שנעו בה לא נסתרו, העד מציין כי לא עקף את רכב הנאשם, לא הבחין ברכב שנמלט מן המקום ולא היה עד לתאונה בה היה מעורב רכב נוסף, עדותו זו מחזקת את ראיות התביעה, שוללת את טענת הנאשם באשר לרכב נוסף שגרם לו לאיבוד שליטה.
בוחן המשטרה שטיפל בתאונה ואסף ממצאים מזירת הארוע היה ע"ת מס' 5 רס"מ יצחק מויאל, במסגרת עדותו הוגשו המסמכים אותם ערך (דוח בוחן, סקיצה, נספח לסקיצה, תרשים, דוח נזקים, דוח ביקור במקום ולוחות תצלומים ת/13 עד ת/22).
מעדות הבוחן וממצאיו למדים אנו כי התאונה התרחשה ברחוב התחיה באשקלון, בדרך עירונית המהירות המותרת הינה 50 קמ"ש.
מדובר בכביש יבש, תקין, דו מסלולי, שטח הפרדה מפריד בין המסלולים, שני נתיבים לכל כיוון.
מן הרישומים בסקיצה (ת/17) למדים אנו כי מכסי הביוב לא מהווים כל הפרעה וזאת בניגוד לדברי הנאשם כי בכביש מהמורות.
עוד עולה מעדות הבוחן כי התאונה התרחשה ב-20.6.06 בשעה 18:30 או בסמוך לכך, מדובר עדיין באור יום לא בשעת חשכה, מזג אויר נאה ראות טובה.
המקום מואר גם על ידי תאורת רחוב המוצבת על שטח ההפרדה (ראה דוח בוחן ת/13).
המעיין בהודעת הנאשם (ת/1) ישים ליבו לעובדה כי הנאשם מאשר בהודעתו (ת/1) עמ' 3 שורה 31 את דברי הבוחן ואלה הם דבריו שם:
"מזג אויר נעים והיתה ראות טובה כי עדיין היה אור יום שעת דמדומים כאשר השמש מתחילה לשקוע ואני מעריך שהשמש התחילה לשקוע כי לא הייתי מסונוור מהשמש".
בדוח הבוחן (ת/13) בדוח הנזקים (ת/16) ובתמונות (ת/19) מתועדים הנזקים הקשים מאוד שנמצאו ברכב לאחר התאונה, "תמונה אחת שווה אלף מילים".
מעדות הבוחן ומן המסמכים שערך עולה כי כתוצאה מן התאונה נגרם נזק קשה לדופן ימין קדמי, מעיכה קשה מאוד מלפנים לאחור, קורה עליונה נמעכה, דלת נוסע קדמי נמעכה, שמשה קדמית מנופצת לחלוטין, פנס חזית ימין שבור, מכסה מנוע מכופף לאחור, גריל קדמי שבור, נזק לדלתות צד ימין (ראה לדוגמא תמונות, 8, 9, 13 ב-ת/19 וכן דוח בוחן ת/13), על הנזקים ברכב העיד הבוחן בהרחבה בעמ' 25 לפר'.
כתוצאה מן התאונה נגרם נזק לעץ התמר בו התנגש הנאשם, ראה מסמך ת/15 א', דוח בוחן ת/13 וכך ניתן לראות גם מן הקלטת ת/28.
בזירת התאונה נמצא חלק מגריל הרכב אשר לדברי הבוחן נמצא כ-8.8 מטר ממיקומו הסופי של הרכב, כן נמצאו שברי זכוכית מפוזרים במסלול הנגדי (ראה סעיף 14 (4) לדוח הבוחן ת/13).
וכך ציין הבוחן בסעיף המסקנות לדוח הבוחן בסעיף 14 (4):
"במסלול הנגדי כיוון נסיעת המיצובישי נמצאו שברי זכוכיות וחלק מגריל השייך למיצובישי ואשר נשבר כתוצאה מההתנגשות במרחק של 8.8 מטר ממיקומו הסופי של הרכב מה שמלמד אותנו שמעוצמת ההתנגשות נזרקו הממצאים למרחק רב מה שמראה לנו שמדובר במהירות גבוהה".
בזירת התאונה נמצאו סימני טביעת צמיגים של רכב הנאשם המתחילים בנתיב השמאלי, המשכם באבן השפה וסיומם על שטח ההפרדה בכיוון בו נמצא הרכב תקוע בעץ (ראה עדות הבוחן בעמ' 25 לפר', תמונות ת/18, דוח בוחן, תרשים וסקיצה ת/13, ת/14, ת/15).
מדוח הבוחן ת/13 עולה כי רכב הנאשם פגע בעץ, חלקו האחורי הסתובב לצד שמאל ונעצר סופית במסלול הנגדי על הנתיב השמאלי מצפון לדרום (ראה דוח הבוחן ת/13 סעיף 14 סעיף המסקנות).
מסקנתו של בוחן המשטרה מר מויאל היתה כי הגורם היחידי להתרחשות התאונה הינו אופן נהיגתו של הנאשם וכך נשאל הבוחן על ידי ב"כ הנאשם בעמ' 35 שורה 19 לפר' והשיב:
"ש. האם הגורם היחידי לתאונה זו עבירה של הנהג.
ת. חיובי, תאונה עצמית".
במסגרת חקירתו הראשית נדרש הבוחן לנזק הקשה שנגרם לרכב בדופן ימין קדמי ופינה קדמית ימנית, נזק המוביל מהפינה הקדמית ימנית לאחור וכך נשאל הבוחן על ידי התובעת בעמ' 25 שורה 3 לפר' והשיב:
"ש. על מה מעיד עומק הנזקים הללו.
ת. זה מעיד על מהירות מאוד גבוהה, אני לא יכול לציין באיזה מהירות, אבל הנזק מראה לנו שאכן מדובר במהירות גבוהה מאוד".
בהמשך אותו עמ' מתייחס הבוחן לסימני טביעת הצמיג כתוצאה ממגע של הגלגלים באבן השפה, עליה עלה הרכב ומשם ממשיכים הסימנים על שטח ההפרדה לאחר מכן ישנו נתק עד למגע בעץ, אלה הם דברי הבוחן בעמ' 25 שורות 15 ואילך לפר' בהתייחסו לממצאים אלה:
"… מכאן אנו למדים שהמגע בין העץ לבין הרכב זה היה במצב של נסיעה מאוד מהירה כדי להגיע למצב של הנתק הזה שהרכב נמצא באויר והפגיעה גם באויר בין העץ לבין חזית האוטו, רק החלק האחורי של הרכב נמצא על שטח ההפרדה והחלק הקדמי נמצא באויר וזה מלמד אותנו על מהירות מאוד גבוהה".
וכך נשאל הבוחן בעמ' 27 שורה 1 לפר' והשיב:
"ש. לאחר שהנאשם מסר את גרסתו הוא טען בגרסתו מספר טענות ואבקש התייחסותך, טען שנהג 40 עד 50 קמ"ש, מה דעתך על כך.
ת. לא יתכן שבמהירות של 40, 50 קמ"ש יגרם נזק שנוצר לרכב. ולפי מה שדיברתי לפני כן גם לעניין טביעות הצמיג לא יתכן שזה יווצר בנהיגה במהירות של 40 עד 50 קמ"ש".
הבוחן הוסיף וציין כי אם אכן היה ממש בגרסת הנאשם כי נסע במהירות של 50 קמ"ש או כי אז ימצאו הממצאים הנזרקים מהרכב ברדיוס של מטר או שניים ממקום התאונה ולא ברדיוס של למעלה מ-8 מטר כפי שהיה במקרה דנן (ראה דברי הבוחן בעמ' 32 שורות 4 ואילך לפר').
הנאשם מציין הבוחן היה במרכז הכביש בטרם סטה שמאלה (ראה עדות הבוחן עמ' 25 שורה 24, הדגמה ותרשים ת/14).
הבוחן שלל את גרסתו הכבושה של הנאשם לפיה רכב נוסף היה מעורב בתאונה, (ראה עמ' 27 שורות 9 ואילך לפר'), חרף עובדה זאת התייחס הבוחן להנחות שונות שהוצגו בפניו והשיב תשובות ענייניות גם בחקירה הנגדית. כך גם בדק הבוחן בשטח את ה"מהמורות" אותן הזכיר הנאשם בהודעתו במשטרה (ראה ת/17), בדק את הרכב של העד אלמוג (ראה עמ' 28 שורה 2 לפר').
במסגרת חקירתו הנגדית נדרש הבוחן לשאלה מדוע לא בוצע חישוב מהירות על פי חוק התקיפה והתנע ועל כך השיב בעמ' 29 שורה 12 לפר':
"תקיפה ותנע עושים כאשר מעורבים שני כלי רכב ויש ממצאים שעל פיהם אני יכול להסתמך ולעשות את הנוסחה… במקרה הזה זה רכב מול עץ".
ובהמשך בשורה 17 אומר העד:
"ת. מדובר בתאונה עצמית בלבד אין רכב אחר שמעורב בתאונה… מדובר בנוסחה שניתן להשתמש בה במקרה של התנגשות בין שני כלי רכב…".
הבוחן אשר שלל את גרסת הנאשם לפיה רכב נוסף היה מעורב בתאונה בהתייחסו לממצאים בזירת התאונה, לא שלל ברוב הגינותו אפשרות תאורטית שכזו, אך הדגיש כי גם אם יבוא מי שיאמר כי יש ממש בגרסת הנאשם כי רכב אחר אשר הגיח מימינו נגע בו וגרם לו לאבד שליטה, או גם אז טוען הבוחן כי ניתן היה למנוע את התאונה אילו נהג הנאשם על פי כל כללי הזהירות במהירות המותרת בשטח עירוני, יכול היה להאט את רכבו, לבלום ולמנוע התנגשות כה קשה בעץ כפי שאכן קרה לדאבון לב כולם (ראה פר' הדיון עמ' 27 שורות 11 ואילך וכן עמ' 33 שורות 4 ואילך לפר').
מסיכום עדותו של בוחן המשטרה עולה כי מדובר בתאונה עצמית וכי הנאשם נהג ברשלנות, במהירות גבוהה שאינה מתאימה לתנאי הדרך, בשטח עירוני, סטה שמאלה עלה על אבן שפה והתנגש בעץ.
טענתו של הנאשם כי רכב אחר אשר היה מימינו במהירות גבוהה יותר סטה לכיוונו, נגע בו וגרם לו לאבד שליטה נדחתה על ידי הבוחן, אך לא זו אף זו, קיומו של רכב שכזה לא הוזכר באף שלב על ידי מי מעדי התביעה שהיו במקום התאונה בסמוך להתרחשותה (ראה בין היתר עדויות אלמוג מכלוף, פרלנטה דוד, אשר לוי וכוחות ההצלה).
התרשמתי מאמינותו של בוחן המשטרה אשר מילא עבודתו נאמנה, אסף את הממצאים בשטח, תעד אותם, הבוחן העיד באריכות הן בחקירה ראשית והשיב לכל אחת מהשאלות עליהן נשאל בחקירה נגדית באריכות ובהגינות – מאמצת אני את מסקנותיו באשר לאופן התרחשות התאונה והאחראי לה.
מטעם ההגנה העיד המומחה מר פרדי הרשקוביץ, הוגשה חוו"ד (נ/5), בחוות דעתו ובעדותו התייחס המומחה למהירות הנאשם ולמיקומו עובר לתאונה.
בעמ' 91 לפר' ציין המומחה ברוב הגינותו כי אינו יכול לומר מה היתה מהירות הנסיעה של הנאשם בפועל אך בכל מקרה הוסיף כי גם אם ילקחו בחשבון הנתונים הגבוהים ביותר, מהירותו לא עלתה על 76 קמ"ש. העד סמך ממצאיו על מבחני ריסוק חזיתיים שנערכו בארצות המערב אך אין בממצאים אלה התייחסות לרכב מתוצרת יפן, רכב בו נהג הנאשם.
התייחסותו של המומחה היתה כללית, הודה כי מבחני הריסוק נועדו על מנת לבחון את בטיחות הרכב ולא הצביע על מבחן ריסוק ספציפי המדגים את נסיבות התאונה דנן.
ובאשר למרחק הנפילה של הגריל אל הנתיב הנגדי כפי שקרה במקרה זה לא הוציא המומחה מכלל אפשרות כי טעה בחישוביו (ראה תשובתו בחקירה נגדית בעמ' 95 שורה 6).
בהתייחסו למהירות המינימלית ציין המומחה בעמ' 101 בתשובה לשאלת התובעת כי זו היתה 65 קמ"ש – הנה כי כן גם מעדות מומחה ההגנה עולה כי הנאשם נסע מעל המהירות המותרת בשטח עירוני, עדותו של מומחה ההגנה אינה שוללת את עדות בוחן המשטרה כי מדובר בתאונה שניתן היה למנוע אותה אם היה מקפיד הנאשם על כל כללי הזהירות.
גם בהתייחסו לנתיב נסיעת הנאשם עובר לתאונה הודה העד כי גם על פי התרשים שלו (נספח 8) הרכב נמצא במספר מצבים בסטיה שמאלה ביחס למצב הקודם.
לית מאן דפליג כי לא ניתן לסמוך על נזקים ברכב כדי להגיע לממצאים באשר למהירות הגבוהה בה נסע הנאשם עובר לתאונה, המעיין בעדותו של בוחן המשטרה ישים ליבו לעובדה כי הבוחן הגיע למסקנה כי הנאשם נהג במהירות גבוהה גם בהסתמך על סימני הטבעת הצמיג, על מרחק העפת הגריל ושברי הזכוכית מהרכב.
בסיום חקירתו של מומחה ההגנה הוגש מאמר המתייחס לניסוי של רכב המתנגש במוט ברזל ובמוט עץ, מדובר ברכב מסוג אחר, כך גם לגבי העץ, זוית ההתנגשות והנזקים שונים לחלוטין ולא ניתן להסיק ממאמר זה לענייננו.
חוות דעתו של מומחה ההגנה מטבעה מגמתית הינה, מדובר בחוו"ד תאורטית אשר אין בה כדי לסייע לנאשם בשאלת האחריות לגרימת התאונה, אדגיש כי בחוות דעתו לא התייחס כלל מומחה ההגנה לטענת הנאשם שהינה לב ליבה של הגנתו לפיה רכב אחר שנסע במהירות מימינו נגע קלות בחזית רכבו וגרם לו לאבד שליטה עד לפגיעה בעץ.
ע"ת מס' 6 השוטר פרלנטה דוד הגיע לזירת התאונה, תעד את שראה במסמכים ת/25, ת/26, העד סייע בחילוץ ובפינוי המתקהלים, היה עסוק בהצלת חיי אדם ובהזרמת התנועה, אין בעדותו כדי "לשפוך אור" על אופן התרחשות התאונה ועל הגורמים לה.
מטעם התביעה העיד העד מר אשר לוי אשר נקלע למקום התאונה, מעדותו בעמ' 5 עד 8 לפר' עולה כי הגיע לצומת קניון חוצות במטרה לפנות שמאלה לכיוון ביתו, העד החל בנסיעה, הבחין במספר כלי רכב שבלמו לפניו, לפתע הבחין בהמולה של אנשים והבחין ברכב אשר עמד על אי התנועה.
העד עקף את כלי הרכב שלפניו ורץ להושיט עזרה, כשהגיע לרכב הבחין בשני אנשים וכך מספר בעמ' 6 שורה 2 לפר':
"שני החברה שברכב מן הסתם לא היו עם חגורת בטיחות, כשאני ראיתי אותם הם היו ללא חגורות".
ברוב הגינותו אישר העד כי חלף זמן מרגע התאונה ועד שראה את יושבי הרכב ללא חגורה (ראה תשובתו בעמ' 7 שורות 16 ואילך לפר').
5. האם נהג הנאשם בשכרות/ תחת השפעת סמים?
בוחן המשטרה בלילטי אליעזר הגיע לחדר מיון לשם הגיע הנאשם לאחר התאונה, ממזכר שערך הבוחן (ת/6) עולה כי הנאשם תוחקר ונשאל האם עישן סמים בשבועיים האחרונים, תשובתו לבוחן היתה כי צרך חשיש ביום א' האחרון, התאונה התרחשה ביום ג' 20.6.06.
מן הנאשם נגבתה הודעה תחת אזהרה בתאריך 26.6.06, בחקירתו נדרש גם לשאלה האם צרך סמים בסמוך למועד התרחשות התאונה, בחקירתו הודה הנאשם כי מסר מרצונו החופשי בדיקת שתן ודם וכך נשאל הנאשם ע"י הבוחן בהודעתו (ת/1) בשורה 34 והשיב:
"שאלה: האם השתמשת בסמים לפני התאונה.
תשובה: הפעם האחרונה שהשתמשתי בסמים זה היה ביום ראשון בלילה באוטו שבוע של התאונה וזאת גם אמרתי לשוטר שבא לקחת ממני בדיקת דם ושתן.
שאלה: האם השתמשת בסמים עוד חוץ מהפעם שאתה מספר לי בכל זמן.
תשובה: עישנתי חשיש כמה פעמים בחיים שלי והפעם האחרונה זה היה ביום ראשון לפני התאונה בשבוע של התאונה וחוץ מזה לא השתמשתי יותר בסמים…
שאלה: איפה השתמשת בסמים ובאיזה שעה ביום ראשון.
תשובה: עישנתי ג'וינט לבד ליד הים בשעות הלילה היותר מאוחרות לא יודע להגיד לך שעה.
שאלה: איזה סם השתמשת ובאיזה כמות.
תשובה: חשיש עישנתי סיגריה ג'וינט חשיש".
על גרסתו זו חזר הנאשם בעדותו בבית המשפט וגם בחקירתו הנגדית (ראה עמ' 67 שורות 18 ואילך לפר' וכן עמ' 78 שורות 19 ואילך, ראה גם עמ' 81 שורות 8 ואילך לפר').
הנה כי כן הודה הנאשם כי עישן חשיש ביום א' בשעות הלילה המאוחרות כאשר התאונה התרחשה ביום ג' בשבוע בשעה 18:30 או בסמוך לכך.
התאונה התרחשה בתאריך 20.6.06 בשעה 18.30 או בסמוך לכך, בדיקות הדם והשתן נלקחו מן הנאשם בתאריך 21.6.06 בסמוך לשעה 10:30 (ראה ת/3), דהיינו כ-15 שעות לאחר התרחשות התאונה.
בבדיקות הדם והשתן שנלקחו מן הנאשם נמצאו שרידים של סם מסוכן מסוג חשיש, מטעם התביעה הוגשו שתי חוות דעת (ת/12 ות/13) אשר נערכו ע"י ד"ר אשר גופר מנהל המחלקה לטוקסיקולוגיה ופרמקולוגיה קלינית בבית החולים שיבא, כפי שעולה מחוות הדעת הן בבדיקת הדם והן בבדיקת השתן נמצאו שרידי סם מסוכן מסוג חשיש/מריחואנה.
מעדותו של ד"ר גופר וכפי שעולה מתעודות עובד ציבור (ת/10 ות/11) אשר נחתמו על ידי דולז'ינסקי דניאל ואשר הוגשו בהסכמה עולה כי מבחנות הבדיקה שנלקחו מן הנאשם נמסרו על ידי הבוחן אבי בן זקן לעד דולז'ינסקי, על תעודות עובד ציבור המתייחסות לבדיקות אלה מופיע בהתאמה אותו מספר מדבקה הנמצא בכל אחת מחוות הדעת המתייחסות לנאשם, חוות דעתו של ד"ר גופר משלימה את שרשרת העברה ובדיקת הדגימות [ראה לעניין זה גם עדותו ומזכרו (ת/2) של רכז הבוחנים בוסקילה יגאל וכן עדותו של הבוחן בלילטי, ד"ר קוזצ'וק ותע"צ (ת/3)] – הנה כי כן קובעת אני כי הוכחה שרשרת העברת בדיקות השתן והדם של הנאשם למעבדה הטוקסוקולוגית ותוצאות חוות הדעת מתייחסות לשרידי הסם מסוג חשיש שנמצאו בגופו.
בחוות דעתו התייחס ד"ר גופר לריכוז של 122 NG שנמצא בבדיקת השתן של הנאשם ומסקנתו היתה על סמך ספרות מקצועית ובהנחה כי עסקינן במשתמש מזדמן, שרידים אלה יכולים להעיד על שימוש עד 48 שעות עובר לבדיקה ואלה הם דבריו בעמ' 51 שורה 19 לפר': "אם נסכם בריכוז הזה שנמצא בשתן של 122 NG, על סמך הספרות ועל סמך הנחה שהשימוש הוא מזדמן חד פעמי, הייתי אומר שטווח של 48 שעות לפני הבדיקה יהיה סביר".
ואילו אצל משתמשים בסם ולא משתמש מזדמן הממצא בשתן מעיד על שימוש בסם עד 24 שעות לפני הבדיקה (ראה דבריו עמ' 51 שורות 9 ואילך לפר').
בהתייחסו לבדיקת הדם אומר המומחה ברוב הגינותו בעמ' 51 שורות 22 ואילך לפר':
"על סמך בדיקת הדם מכיוון שהריכוז איננו מדוייק אני לא יכול לומר טווח שימוש עובר לבדיקה. אנו מצאנו מספר במעבדה לגבי הריכוז פחות מ-15 אבל אנו מחוייבים ברגע שזה מתחת לערך הזה לדווח שהערך הוא פחות מזה, זה מטיל אי וודאות מסויימת לגבי הריכוז בדם שעל פיו קבעתי שעל בדיקת עשוי להתרחק עד 3 ימים מהשימוש".
במסגרת חקירתו הנגדית נדרש המומחה להשפעות החומר בחשיש/מריחואנה על המשתמש, תשובתו מדברת על רשימה ארוכה של אפקטים פיזיולוגיים והתנהגותיים שמהם נגזרת הפגיעה בנהיגה, מדינת ישראל מחזיקה בדיעה הנוהגת בעולם של "0 סובלנות" לגבי סמים וכפי שציין המומחה בעמ' 53 שורה 16 לפר':
"מריחואנה הוא סם שבכל מדינה יחשב כסם שהימצאותו תגרום להעמדה לדין על נהיגה תחת השפעה".
הנוהל הרווח בעולם של "0 סובלנות" אומר המומחה נובע מכך כי אין מספיק מחקרים על פיהם ניתן לקשר בין רמות הסם להתרחשות תאונה, שונה הדבר משימוש באלכוהול שהוא מותר בעוד ששימוש בסמים אסור באופן מוחלט (ראה עדותו עמ' 53 שורות 19 ואילך לפר').
בהתייחסו לתופעות כתוצאה משימוש בסם התייחס המומחה גם לתופעות לוואי של "אין סם" כמו לדוגמא: עייפות (ראה עדותו עמ' 54 לפר').
וכך נשאל ד"ר גופר בעמ' 54 שורה 12 לפר' והשיב:
"ש. עד כמה המשתמש המזדמן יכול לשער למה הוא צפוי.
ת. אני יכול לשער בדיוק כמוך והתשובה היא אני לא יודע".
בסיום עדותו הראשית חזר המומחה על מסקנתו כי הריכוז שנמצא בבדיקת השתן מתאים לשימוש של עד 48 שעות עובר לבדיקה ושימוש מזדמן (ראה עמ' 54 שורה 25 לפר').
התאונה התרחשה ביום ג', בתאריך 20.6.06 שעה 18:30 לערך, בדיקות הדם והשתן נלקחו מן הנאשם בחלוף שעות, רק ביום 21.6.06 בשעה 10:30 לערך, הנאשם הודה כי השתמש בסם מסוכן מסוג חשיש (סיגריה ג'וינט) ביום א' האחרון בשעות הלילה המאוחרות אך לא יכול להצביע על שעה מדוייקת, על מועד השימוש בסם למדים אנו מעדותו של הנאשם בלבד.
הנה כי כן מסיכום חוות דעתו של ד"ר גופר עולה כי ניתן לסמוך על ממצאי בדיקת השתן ולקבוע כי הריכוז שנמצא בבדיקת השתן יכול להצביע על שימוש של מעשן מזדמן כדוגמת הנאשם, שימוש עד 48 שעות עובר לבדיקה.
מסיכום עדותו של ד"ר גופר ספק אם ניתן לומר במידה הנדרשת להוכחה במשפט פלילי כי בעת התרחשות התאונה היה הנאשם שיכור כאשר מעדותו עולה כי השתמש בסם (סיגריה ג'וינט) כיומיים לפני התרחשות התאונה.
ראה לעניין זה ע"פ (מרכז) 8250-02-08 יהונתן סובינסקי נ' מ"י דברי כב' השופט ד"ר מנחם פינקלשטיין.
גם במקרה שם העיד ד"ר גופר וכך מציין כב' השופט בסעיף 22 לפסק הדין:
"… כאשר התובע הציג לד"ר גופר את טענת הנאשם כי עישן חשיש או מריחואנה בבוקר של יום או יומיים לפני התאונה הוא הגיב: "כל מה שאני יכול לומר הוא, תוצאת הבדיקה תואמת אמירה שכזו" (עמ' 44 לפר'). ולאחר מכן אמר: "… סביר לכן שהשימוש נעשה זמן מרוחק מהארוע".
כב' השופט פינקלשטיין דחה את מסקנתו של בית משפט קמא לפיה הוכח כי המערער נהג תחת השפעתו של סם מסוכן שבו השתמש לפני התאונה ואלה הם דברי כב' השופט שם:
"… אין די בכך שהשופט קמא לא האמין לדברי המערער שלא עישן חשיש בשעות הסמוכות לפני התאונה. חוסר אמון זה כשלעצמו, אין בכוחו להוכיח פוזיטיבית שהשימוש בסם היה סמוך ממש לפני התאונה, ועל כן השפיע מנטלית על המערער בשעה שהנהג ברכב. שנית, גם עצם הסטיה… כשלעצמה, אינה יכולה להוכיח שהדבר נבע משימוש בסם…
ברם הסיבה המרכזית לכך שלא ניתן לקבוע, לדעתי, כי הוכחה השפעתו של הסם המסוכן על המערער בעת נהיגתו, נובעת מעדותו של עד התביעה המומחה, ד"ר אשר גופר".
יפים הדברים במקרה התם גם בענייננו.
לעניין הספק הסביר קובע סעיף 34 כב' לחוק העונשין, כי אדם לא ישא באחריות פלילית לעבירה אלא אם כן היא הוכחה מעבר לכל ספק סביר.
בע"פ 7220/05 נימר נ' מ"י (לא פורסם) נפסק בין היתר כי:
"היקפו של הספק הסביר נעוץ באיזון הראוי בין ההגנה על חזקת החפות לבין אינטרס החברה להתגונן מפני עבריינים…ספק סביר המצדיק זיכוי הוא ספק המותיר, על פי מבחני השכל ישר, הגיון ונסיון חיים, שאלה אמיתית באשר לאשמת הנאשם. לא כל ספק שהוא, ויהא המרוחק והדמיוני ביותר, עונה למבחן זה…".
ר' גם: דנ"פ 3391/94 בן ארי נ' מ"י, פ"ד נא (2) 377, 437.
ב-ע"פ 347/88 דמיאניוק נ' מ"י פ"ד מז (4) 221 נפסק, בין היתר, כי "מבחן הספק הסביר הוא איפוא מבחן השכל הישר וניסיון החיים".
למה הדבר דומה? – כבר נקבע לא אחת בפסיקה כי לא ניתן להרשיע אדם על סמך חישובים מתמטיים של מרחקים, דקות ושניות כשם שאין לשפוט אדם על פי ממוצעים, הערכות מרחק, כך לא ניתן לבסס הרשעה בעבירה חמורה של נהיגה בשכרות על פי הנתונים הכלליים במקרה דנן.
לעניין זה ראה ע"פ ת"א 1069/86 אליהו הירשפלד נ' מ"י, מפי כב' השופטת בן עתו:
"… כשעוסקים באנשים חיים אין לשפוט אותם על פי ממוצעים מבלי להותיר שוליים בטוחים שיש בהם כדי למנוע עוול … כשמדובר בפער של מטרים בודדים של שניות או שברי שניות הכף חייבת להטות לטובת נאשם… במקרה גבול ובהעדר נתונים מדוייקים זכאי המערער להנות מן הספק".
בע"פ 1168/81 מ"י נ' אליהו בן עובדיה חדריה פ"ד מ"ב (2) 309 שואל בית המשפט ובצדק:
"האם רק משום שהנהג במשטרה העריך זמן … האם בעניינים אלו של הערכת זמן נתפס אדם על הודאתו?".
יפים הדברים בשינויים המחוייבים גם בענייננו.
בסיכומיה התייחסה התובעת גם לאפשרות זו של זיכוי מעבירה זו ומציינת כי אם ימצא בית המשפט כי אין מקום להרשיע את הנאשם בעבירה של נהיגה בשכרות, הרי משהודה בשימוש בסם מסוכן ומשנמצאו שרידי סם בגופו יש מקום להרשיעו בהחזקת סם מסוכן.
אדגיש כי מדובר במשפט שהתנהל זמן רב, הנאשם הודה כבר בהזדמנות הראשונה בשימוש בסם מסוכן, בשום שלב לא ביקשה התביעה לתקן את כתב האישום, לא הודיעה לנאשם כי עליו להתגונן גם מפני עבירה זו, אומר רק כי מדובר בעבירה על פקודת הסמים המסוכנים אשר איננה בסמכותו של בית המשפט לתעבורה, כך או כך סבורני כי לא יהא זה נכון וצודק להרשיע את הנאשם בעבירה החלופית של החזקת סם.
6. סוף דבר
מן המקובץ לעיל עולה ומשתזר כי התאונה על תוצאותיה הקטלניות התרחשה בשל רשלנות הנאשם אשר נסע בנתיב השמאלי, שלא בהתאם לתנאי הדרך, סטה שמאלה עם רכבו לעבר אי התנועה הבנוי, עלה על אי התנועה והתנגש בעוצמה בעץ דקל שהיה במקום.
כתוצאה מן התאונה נהרג הנוסע במושב הקדמי אלירן הרצל ז"ל, הנאשם ונוסע נוסף נחבלו חבלות קשות.
הנה כי כן מרשיעה אני את הנאשם בעבירה של סטיה מנתיב תחבורה וגרימת מוות ברשלנות – עבירה על פי סעיף 64 לפקודת התעבורה (נוסח חדש) התשכ"א – 1961.
באשר לעבירה של נהיגה בשכרות – קובעת אני כי נותר בליבי ספק האם נהג הנאשם בהיותו שיכור ולו מספק קל זה זכאי הנאשם להנות – מזכה אני את הנאשם מן העבירה של נהיגה בשכרות.
ניתן היום 17 בספטמבר, 2009 (כ"ח באלול תשס"ט) במעמד הצדדים הנ"ל.
ד. קליימן, שופטת
נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכה