בפני כב' השופטת רבקה בן יששכר
נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של נהיגה במהירות מופרזת בכביש בינעירוני. מועד העבירה – 4.10.09. המהירות נמדדה באמצעות מכשיר המולטונובה. הרכב הנמדד הונצח במצלמה. הנאשם כפר בעבירה. התביעה נמנעה מלהגיש תעודת כיול המכשיר. עסקינן בהכרעת הדין.
.
בימ"ש השלום לתעבורה זיכה את הנאשם מהעבירה שיוחסה לו בכתב האישום ופסק כי:
אף שצילום רכב הנו ראייה קבילה, אין בו כדי להעיד על משקלה ואין בו כדי להוות הוכחה לאמינות תוצאת המדידה באמצעות מכשיר אלקטרוני כלשהו. בימ"ש העליון טרם קבע חזקת אמינות למכשיר המולטונובה, ואולם, בהסתמך על הניסיון ועל הידיעה השיפוטית, קמה חזקת אמינות למכשיר. ואולם, אין בכך בהכרח להוביל למסקנה שכל תוצאות המדידה באמצעותו אמינות. יש מספר תנאים מהותיים ומצטברים שעל התביעה להוכיח כדי לבסס הרשעה בעבירת מהירות שנמדדה באמצעות מכשיר אלקטרוני: המפעיל מוסמך ומיומן; המכשיר תקין; המדידה בוצעה בהתאם לנהלים ובתנאים המבטיחים כי התוצאה שמופיעה במכשיר משקפת נאמנה את מהירות הרכב הנמדד.
על בימ"ש לבחון את מהות הכפירה ולוודא הוכחת כל היסודות העובדתיים של העבירה מעבר לספק סביר. בענייננו, ההגנה כפרה באמינות תוצאת המדידה על רקע העדר כיול למכשיר במועד העבירה. סברת התביעה כי אינה חייבת לכייל המכשיר במעבדה כלשהי בהעדר הוראת חוק המחייבת לעשות כן וכי די בבדיקת התקינות שהיא עורכת למכשיר, נדחתה. התביעה עמדה על קיום ההליך גם לאחר שבימ"ש זה הביע עמדתו בסוגיית נחיצות ביצוע הכיול שהוכרעה בפסק דין דומב שניתן ב-10/09. נפסק שם, והפסק חלוט, כי יש לבצע כיול תקופתי למכשיר המולטונובה, לשם הבטחת אמינות המדידה. מכאן שביצוע כיול תקופתי למכשיר הינו תנאי הכרחי להוכחת אמינות תוצאות המדידה באמצעות מכשיר המולטונובה ומשלא הוכח ביצעו, משמע, התביעה לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה להוכיח את התנאי השלישי הנדרש להרשעה בדבר מדידה בתנאים המבטיחים אמינות המדידה. הטענה שאין חובה שבחוק המחייבת את המשטרה לכייל מכשירים, נדחתה. כאמור, יש צורך בכיול המכשיר להבטחת אמינות המדידה. בהעדר תעודת כיול יש חסר בראיות התביעה. המדינה לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה בהליך בהעדר תשתית ראייתית מספקת להוכחת אמינות המדידה. אשר על כן הנאשם זכאי.
המשטרה טועה כשהיא מתעלמת מפסק דין דומב וממשיכה לדרוש הרשעת נהגים על סמך תוצאות מדידות שנערכו ללא בדיקת כיול. התנהלות המשטרה בסוגיה זו, בהיותה רשות ציבורית, אינה ראויה ואינה הוגנת. המשטרה מנועה מלשוב ולהעלות טענות בדבר אי נחיצות הכיול התקופתי בהליכים משפטיים אחרים לאחר שטענותיה נדחו בפסק דין דומב, שהפך חלוט. לתביעה הייתה הזדמנות לשקול עמדתה מחדש טרם ניהול ההליך והיא בחרה שלא לעשות כן. נוכח זיכוי הנאשם והתנהלות המשטרה יש להטיל הוצאות על המשטרה לפי סעיף 80 לחוק העונשין ובנסיבות העניין, ההוצאות יהיו בסך של 3,000 ₪ וישולמו לטובת הנאשם.
הכרעת דין
הנאשם זכאי.
1. כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של נהיגה במהירות מופרזת בכביש בינעירוני , בניגוד לתקנה 54(א) לתקנות התעבורה, תשכ"א-1961.
מועד העבירה 4.10.09 .
המהירות נמדדה באמצעות מכשיר המולטונובה. הרכב הנמדד הונצח במצלמה.
ב"כ הנאשם כפרה בעבירה, שיוחסה לנאשם בכתב האישום.
התיק נקבע לשמיעת ראיות.
2. מטעם התביעה הוגשו הראיות הבאות:
תעודת עובד ציבור לעניין הצבת העמדה (ת/1 ).
תמונה (ת/ 2 ).
תעודת עובד ציבור לעניין הפעולות, שבוצעו במכשיר טרם האכיפה והפעולות הנוגעות לפיתוח הסרט, לאחר האכיפה (ת/3 ).
עורכי התע"צ לא נחקרו חקירה נגדית.
התביעה נמנעה מלהגיש תעודת כיול המכשיר .
מטעם ההגנה לא נשמעו עדים ולא הוגשו ראיות.
3. התביעה ביקשה להרשיע את הנאשם על סמך הראיות, שהוגשו תוך הפנייה לסעיפים
27א(ב)לפקודת התעבורה [נוסח חדש], התשכ"א -1961(להלן: "פקודת התעבורה") ותקנה 166 לתקנות התעבורה, התשכ"א- 1961 (להלן: "תקנות התעבורה").
התביעה גרסה, כי אין עליה חובה שבחוק לכייל את המכשיר וכי אין היא כפופה לפסק דין של ערכאת הערעור בע"פ (ב"ש) 4556/07 מ"י נ' דומב בילה (26.10.09) [פורסם בנבו] (להלן: "פסק דין דומב").
עוד טענה התביעה בסיכומיה בכתב, כי המשטרה אינה חייבת להכפיף עצמה לרשות הלאומית להסמכת מעבדות.
התביעה גורסת, כי סוגיית הכיול שהוכרעה בפסק דין דומב הינה עקרונית ורלוונטית לכל המכשירים ובכלל זה לעניין מכשיר הממל"ז. לדידה, נימוקי בקשת רשות ערעור שהוגשה מטעמה לבית המשפט העליון על פסק דינה של ערכאת הערעור בע"פ 5355/08 מי' נ. עמיקם לוין [פורסם בנבו] ביחס למכשיר הממל"ז ובהקשר לסוגייה דנן, נכונים אף לענייננו. על כן, ביקשה ב"כ התביעה לעכב מתן הכרעת הדין עד להחלטה בבית המשפט העליון.
התביעה הפנתה גם לעפ"ת 15195-03-10 מי' נ. אלעמור [פורסם בנבו] שם נמנע כב' השופט י. שפסר מלדון בסוגיה (בהתייחס למכשיר הממל"ז) עד למתן החלטה בבית המשפט העליון.
התביעה ביקשה שלא לפסוק נגדה הוצאות והפנתה לאינטרס הציבורי שבאכיפת עבירות מהירות ולהשגות שיש לה על פסק דינה של כב' ערכאת הערעור בעניין דומב.
התביעה טוענת, כי חיוב בהוצאות נוגד את האינטרס הציבורי הואיל והיא אוכפת את העבירה בהתאם לחוק ולפסיקת בית המשפט העליון.
התביעה הפנתה לפסקי דין, שצירפה לבקשה שכותרתה "בקשה בהמשך לסיכומי התביעה", שהוגשו לבית משפט לאחר תום שמיעת סיכומי הצדדים.
התביעה הפנתה לפסיקה וביקשה בין היתר לדחות את מועד מתן הכרעת הדין
לאחר הינתן החלטה בבית המשפט העליון בפרשת אי כיול הממל"ז .
4. ההגנה סבורה, כי אין בראיות התביעה להביא להרשעה בהעדר ראייה לכיול המכשיר. ההגנה גורסת, כי התביעה לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה להוכחת אמינות המדידה.
לטענת ההגנה, התעלמות רשות האכיפה מקביעותיה של ערכאת הערעור בפסק דין דומב, שהפך חלוט זה מכבר, אף שהמשטרה נמנעה מלהגיש בקשת רשות לערער בענינו, מוטעית ופוגעת באמון הציבור.
ההגנה טוענת, כי נסיון התביעה להסתמך על סעיף 27א(ב) לפקודת התעבורה אין בו כדי לסייע לתביעה הואיל ואינו רלוונטי להוכחת אמינות המדידה.
ההגנה מבקשת להבחין, בין אמינות מכשיר לבין אמינות מדידה תוך שימת דגש על כך, שחזקת אמינות מכשיר אינה מלמדת, בהכרח, שתוצאות המדידות באמצעות המכשיר יהיו אמינות .
ההגנה סבורה, כי על התביעה להוכיח אמינות מדידה מעל לכל ספק סביר, כחלק מהתנאים הנדרשים להרשעה.
ההגנה סבורה, כי המדינה בוחרת להתמקד בשאלת הכפפת הבדיקות למעבדות שהוסמכו ע"י הרשות להסמכת מעבדות ומתעלמת מהבעיה העיקרית אליה התייחס בית המשפט שלערעור בפרשת דומב שהמכשיר כלל לא כוייל על ידי המשטרה והיא הסתפקה אך בבדיקת תקינות תקופתית למכשיר.
ההגנה גורסת, כי הואיל ועסקינן במכשיר המולטונובה ופסק דין דומב הפך חלוט זה מכבר, לאחר שהמשטרה בחרה שלא להגיש בקשת רשות לערער לבית המשפט העליון, אין רלוונטיות לעצם הגשת בקשת רשות לערער על פסק דין בעניין עמיקם לוין והחלטת כב' בית המשפט בעניין אלעמור , העוסקים במכשיר הממל"ז.
ההגנה ביקשה לזכות את הנאשם.
דיון:
5. ליבת המחלוקת בין הצדדים נוגעת לשאלת אמינות תוצאות המדידה באמצעות מכשיר המולטונובה.
סעיף 27א לפקודת התעבורה מאפשר הגשת צילום רכב כראיה קבילה בהליך משפטי להוכחת מהירות נסיעתו של הרכב.
הסעיף אינו קובע קביעה לעניין מהימנות ואמינות הראייה.
הווה אומר, אף שצילום הרכב הינו ראייה קבילה אין בו כדי להעיד על משקלה ואין בו כדי להוות הוכחה לאמינות תוצאת המדידה באמצעות מכשיר אלקטרוני, כלשהו.
בית המשפט העליון קבע חזקת אמינות למכשירים שונים למדידת מהירות כך למשל בע"פ 5345/90 אברהם בראונשטיין נ' מ"י [פורסם בנבו] (להלן: " פסק דין בראונשטיין") נקבעה חזקת אמינות למכשיר למדידת מהירות מסוג (kr-11) וברע"פ 2216/01 גבריאל לוי ומשה עטייה [פורסם בנבו] נקבעה חזקת אמינות באשר למכשיר הממל"ז.
6. באשר למכשיר המולטונובה, בו עסקינן, טרם נקבעה חזקת אמינות בפסיקת בית המשפט העליון ואולם, בהסתמך על הניסיון, שנצבר לאורך השנים בבתי המשפט לתעבורה ומהידיעה השיפוטית, שיש לבית משפט זה, בשבתו כשופט לענייני תעבורה, עליה הוא רשאי להסתמך (עיינו: ע"פ (י-ם) 1813/98 שבח נ' מ"י [פורסם בנבו] תק-מח 98 (4) 534 (1998) וכן "סוגיות בדיני תעבורה- דין וסדרי דין" (2009) כרך א, פרק ח' עמ' 447-449), סבור בית המשפט כי קמה חזקת אמינות למכשיר.
ואולם, קיומה של חזקת אמינות מכשיר, אין בה , בהכרח, להוביל למסקנה, שכל תוצאות המדידה באמצעותו, אמינות.
בפסק דין בראונשטיין שאוזכר לעיל, קבע בית המשפט העליון מספר תנאים מהותיים ומצטברים שעל התביעה להוכיח, כדי לבסס הרשעה בעבירת מהירות, שנמדדה באמצעות מכשיר אלקטרוני, כדלקמן:
1. המפעיל מוסמך ומיומן.
2. המכשיר תקין.
3. המדידה בוצעה בהתאם לנוהלים ובתנאים המבטיחים, כי התוצאה שמופיעה במכשיר משקפת נאמנה את מהירות הרכב הנמדד.
תנאים אלו ישימים גם לענייננו, בשינויים המחוייבים, ואולם אין בקביעתם כדי לחסום מבית משפט לקבוע דרישות נוספות לענין אמינות המדידה ו/או לענין יסוד עובדתי אחר הנדרש להרשעה ( למשל: יסוד הבעלות הרשומה, החזקה או הנהיגה ברכב) .
על בית המשפט לבחון את מהות הכפירה ולוודא הוכחת כל היסודות העובדתיים של העבירה מעבר לספק סביר.
7. במועד ההקראה, 17.5.10 כפרה ההגנה באמינות תוצאת המדידה על רקע העדר כיול למכשיר, היפנתה למועד העבירה – 4.10.09 וביקשה התייחסות ב"כ התביעה לשאלת כיול המכשיר למועד העבירה.
התביעה הצהירה, כי עמדתה לעניין כיול המכשיר לא השתנתה בעקבות פסק דין של ערכאת הערעור בע"פ (ב"ש) 4556/07 בעניין מדינת ישראל נ' דומב בילה
[פורסם בנבו] (26.10.09), (להלן:"פסק דין דומב"), ( עמ' 2 לפרו' מיום 17.5.10 ).
התביעה סבורה, כי המשטרה אינה חייבת לכייל המכשיר במעבדה כלשהי בהעדר הוראת חוק המחייבת לעשות כן.
התביעה גורסת, כי די בבדיקת התקינות שעורכת למכשיר.
התביעה עמדה על קיום ההליך גם לאחר שבית משפט זה הביע עמדתו בסוגיית נחיצות ביצוע הכיול בהחלטה מפורטת מיום 27.4.10 בת (ק. גת) 41953/09 מ"י נ' לבקוביץ אדמון [פורסם בנבו](להלן: " לבקוביץ").
8. סוגיית שאלת נחיצות ביצוע הכיול התקופתי למכשיר המולטונובה הוכרעה בפסק דינה של כב' הש' ר. ברקאי בפסק דין דומב (מיום 26.10.09) מיום שאוזכר לעיל, בערעור על פסק דינו של כב' הש' ד. לנדסמן ב-ת (ב"ש) 7323/03 מ"י נ' דומב בילה [פורסם בנבו], שזיכה נאשמת, לאחר שמיעת עדות מומחה, מאישום של נהיגה במהירות מופרזת, שנמדדה באמצעות מכשיר המולטונובה, בשל הספק הסביר בדבר אמינות תוצאת המדידה, בהעדר כיול.
כב' הש' ר. ברקאי, בשיבתה כערכאת הערעור, דחתה את ערעורה של המשטרה
בזו הלשון :
"קביעתו זו של בית המשפט קמא , מעוגנת היטב בתשתית ראיתית ,
אשר באה בפני בית המשפט קמא , אשר התרשם מן המומחה ועיגן
מסקנותיו היטב בתשתית הראיתית והמשפטית (עיינו : סעיף 11 לפסק הדין).
עוד נקבע, כי רשות האכיפה חייבת לנקוט בכל האמצעים העומדים לרשותה כדי
להבטיח, שתוצאת מדידות באמצעות מכשירים בהם עושה שימוש, יהיו אמינות
ומדויקות ברמת הדיוק האפשרית הגבוהה ביותר (עיינו : סעיף 15 לפסק הדין)
בנוסף , צוין בפסק הדין של ערעור כי :
"גם אם אין חלה על מעבדת משטרת ישראל חובה שבדין להיות
כפופה לרשות הלאומית להסמכת מעבדות או חובה חוקית לכייל את
מכשיריה , עדיין חייבת היא להיות זהירה ולעשות כן בין על ידי
הכפפתה לרשות ובין על ידי ביצוע כיולים למכשירים שבחזקתה
במעבדות מורשות מתאימות " (סעיף 16 לפסק הדין).
סיכומו של עניין כב' בית משפט שלערעור הגיע, עוד באוקטובר 2009 למסקנה, כי הצורך בכיולו של מכשיר מדידה כרוך בשאלת אמינות תוצאת המדידה של המכשיר.
9. משטרת ישראל, לא הגישה בקשת רשות לערער על פסק הדין של ערעור ופסק
דין דומב המחייב ביצוע כיול תקופתי למכשיר המולטונובה, לשם הבטחת
אמינות המדידה, הפך חלוט (להלן גם: "פסק הדין החלוט").
מכאן נלמד, כי ביצוע כיול תקופתי למכשיר הינו תנאי הכרחי להוכחת אמינות תוצאות המדידה באמצעות מכשיר המולטונובה ומשלא הוכח ביצעו, משמע, כי התביעה לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה, במילים אחרות – התביעה לא הוכיחה את התנאי השלישי, הנדרש להרשעה, בדבר מדידה בתנאים המבטיחים אמינות המדידה , כפי שנקבע בפרשת בראונשטיין.
10. על מנת, שרשות האכיפה תוכל לדרוש הרשעה בעבירות מהירות על בסיס תוצאות מדידה במכשירים אלקטרוניים חייבת היא להבטיח, כי תנאי תחזוקת המכשיר תנאי להפעלת המכשיר ותנאי המדידה יבטיחו אמינות התוצאה, גם אם המחוקק לא פרט את הדרישות והתנאים להבטחת אמינות המדידה.
יובהר כי, התנאי השלישי ההכרחי להרשעה שנקבע בפסק דין בראונשטיין כולל בחובו את הצורך בכיול המכשיר, גם אם לא צוין הדבר במפורש.
מכל מקום, רשימת התנאים, שנקבעו בפסק דין בראונשטיין ו/או בפסק דין לוי ועטיה (שהתייחס למכשיר הממל"ז) אינה רשימה סגורה וככזו, אינה חוסמת מבית המשפט שדן בסוגיית הכיול, לקבוע תנאים נוספים להבטחת אמינות המדידה.
על כך עמד גם בית המשפט המחוזי בע"ח 16573-04-10 מ"י נ' איהד עיסה [פורסם בנבו] בפני (21.4.10), (כב' הש' ט. חיימוביץ) בדונו בערר המשטרה על החלטת בית משפט קמא, אשר ביטל פסילה מינהלית, (שהושתה על ידי קצין משטרה בעקבות ייחוס עבירה של נהיגה במהירות מופרזת, שנמדדה במכשיר הממל"ז שלא כוייל) בהעדר תשתית ראיית לכאורה בהסתמך על החלטת כב' ערכאת הערעור (הש' רחל ברקאי) בע"פ 5355/08 מ"י נ' עמיקם לוין (2.3.10 ) [פורסם בנבו] (להלן: "פסק דין עמיקם לוין") שעסק בסוגיית אי כיול לגבי מכשיר הממל"ז .
כב' השופטת חיימוביץ, לא מצאה פגם בהחלטת בית משפט קמא , שראה עצמו כפוף לפסק הדין של ערכאת הערעור בעניין עמיקם לוין נוכח סעיף 20 לחוק יסוד: השפיטה.
עוד נקבע, כי פסק דין זה אינו עומד בסתירה להלכה, שנקבעה בלוי ועטייה , לענין אמינות המכשיר אלא יצר הלכה חדשה בעניין אחר עקב הצבת דרישה נוספת לרשויות האכיפה להבטחת אמינות המדידה.
קל וחומר בעניננו כאשר, סוגיית הכיול למכשיר המולטונובה נבחנה על ידי ערכאת הערעור בפס"ד דומב , שהפך חלוט.
11. הטענה, כי ערכאת הערעור שגתה וכי אין בפסיקת בית משפט עליון חיוב לבצע כיול, דינה להידחות .
גם הטענה שאין חובה שבחוק המחייבת את המשטרה לכייל מכשירים, אין בה כדי לסייע לתביעה.
בית המשפט אינו מכתיב למשטרה היכן לבצע את הכיול ובלבד שהכיול יעשה במעבדה מוסמכת כלשהי.
ב"כ התביעה ביקשה במהלך הדיון מבית המשפט לעיין בפרוטוקול מהליך אחר תלוי ועומד, על מנת להתרשם מעדותו של עד בהליך אחר (ראה גם סעיף ב' לסיכומיה). דא עקא, שבית המשפט לא מצא לנכון להסיק מסקנות בדבר מהימנות עד על סמך הליך אחר. הכלל הוא, כי עניני מהימנות עדים צריכים להיות מוכרעים על ידי בית המשפט שהתרשם ישירות מהעד. ( עיין החלטה עמ' 6-7 לפרו' ).
ניסיון התביעה, בטיעוניה בבית המשפט ובסיכומיה, להיגרר לפועלה של הרשות להסמכת מעבדות אינו במקומו. גם אם יש פגם כלשהו , שלא הוכח , בהתנהלות הרשות להסמכת מעבדות ,אין בו כדי ליתר את הצורך בכיול המכשיר להבטחת אמינות המדידה.
בהעדר תעודת כיול יש חסר בראיות התביעה.
12. בית המשפט ער לכך, כי ההגנה בחרה לא להעיד עדים ולא הגישה מטעמה ראיות.
ככלל, אין זו חובתה של ההגנה לעשות כן ובכל מקרה, בענייננו, אין הדבר פועל כנגד הנאשם נוכח החסר, שבראיות התביעה הנוגע לאמינות המדידה.
למען הסר ספק, אין זה מתפקיד ההגנה להשלים חסר זה.
13. המדינה בחרה, שלא להגיש מטעמה בקשת רשות לערער על תוצאות פסק דין דומב, על כן טועה היא כשמתעלמת מפסק הדין וממשיכה, כעניין שבשגרה, לדרוש הרשעת נהגים על סמך תוצאות מדידות, שנערכו ללא בדיקת כיול למכשיר למרות ההשלכה רחבת ההיקף שיש לפסק הדין על אמינות תוצאות המדידה ועל האכיפה.
14. בית המשפט מוצא, כי התנהלותה של המשטרה בסוגייה זו, בהיותה רשות ציבורית, אינה ראויה ואינה הוגנת. התנהלות המשטרה נבחנה על ידי מותב זה לעומק ובאריכות בעניין לבקוביץ, שאוזכר לעיל, שם ניתנה החלטה הסוקרת את הליקויים שבהתנהלות המשטרה בסופו של ענין הורה בית המשפט על ביטול כתב האישום מחמת הגנה מן הצדק, וההנמקות שם ישימות גם לעניננו (עיינו והשוו גם: ת (ק. גת) 4297/09 מ"י נ' רוני מדריק (29.4.10) [טרם פורסם] [פורסם בנבו] ).
מאבקה של המדינה על רקע עמדתה החוזרת ונשנית, כי לא נדרש כיול תקופתי לשם הוכחת אמינות תוצאות מדידת מכשיר, זכה לביקורת בית המשפט המחוזי בפסק דין עמיקם לוין,שניתן לאחר פסק דין דומב וכך נקבע :
"מאבקה זה של המדינה מן הראוי שלא היה מתנהל. המדינה כגוף האוכף חוק חייבת להקפיד עם עצמה במובן זה שתוצאות מדידה של מכשירים-על בסיסם מעמידה היא אזרחים לדין – יעמדו בכל מבחני האמינות והתקינות ללא כחל וסייג…".
המשטרה, בהיותה רשות ציבורית, מופקדת על התנהלות הוגנת ותקינה. ככזו, המשטרה מנועה מלשוב ולהעלות טענות בדבר אי נחיצות הכיול התקופתי בהליכים משפטיים אחרים לאחר שטענותיה נדחו, באחת, על ידי בית המשפט המחוזי בפסק דין דומב, שהפך חלוט.
במילים אחרות, השאובות מן המשפט האזרחי, ניתן לומר, כי בנסיבות דנן, קם השתק שיפוטי על רקע עקרון העל של חובת תום הלב הדיוני (עיינו והשוו: פ"ל (חיפה) 229/08 מ"י נ' דנילוב אליהו (28.4.10) [פורסם בנבו] ).
בית המשפט רואה עצמו מונחה על ידי ערכאת הערעור ובא באזהרה, כי אם משטרת ישראל לא תנקוט בצעדים המתחייבים מפסק דין דומב החלוט , ותציף את בית המשפט בדיוני סרק באותה סוגייה, שלא לצורך, בית המשפט ישקול הטלת הוצאות.
משטרת ישראל מתעלמת במודע מקביעת בית המשפט המחוזי בפסק דין דומב ומהחלטות בית המשפט בסוגייה זו, שתפקידו, בין היתר, ליצור נורמות המחייבות את הציבור והרשויות, כל עוד לא ניתנה החלטה אחרת בבית המשפט העליון.
לציין, כי פסקי הדין הנוספים שצורפו על ידי התביעה, לאחר תום שמיעת סיכומי הצדדים, אין בהם כדי לשנות את תוצאת הכרעת הדין.
גם בקשת ב"כ התביעה לדחות את מתן הכרעת הדין עד לאחר מתן החלטה
בערעור בענין עמיקם לוין, דינה להידחות. המחוקק קבע מועדים למתן הכרעת
דין, דין שלב דיוני זה אינו זהה לדין דיון בשלב הקראה או לדיון בשלב ערעור.
(עיין סעיף 181א לחסד"פ ).
15. המשטרה טענה, לא אחת, כי אין בדעתה לבצע כיול כלשהו למכשיר זה, נוכח כוונתה להפסיק את האכיפה באמצעות מכשיר המולטונובה ולהכניס לשימוש מכשיר אכיפה אחר למדידת מהירות, באמצעות וידאו.
גם אם נכונה תוכניתה המוצהרת של המשטרה וזו תיושם בעתיד, אין בכך כדי לפטור אותה משקילת מדיניותה מחדש ביחס לדו"חות, שניתנו על סמך תוצאות מדידת מכשיר המולטונובה, כל עוד דורשת הרשעת נהגים על פיהן.
סופו של דבר, המדינה לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה בהליך בהעדר תשתית ראייתית מספקת להוכחת אמינות המדידה.
אשר על כן הנאשם זכאי.
16. המשטרה נוהגת בחוסר תום וחוסר הגינות ציבורית בניהול ההליכים המבוססים על מדידות במכשיר, שלא כויל תקופתית למרות עמדת ערכאת הערעור.
לתביעה היתה הזדמנות לשקול עמדתה מחדש טרם ניהול ההליך ובחרה שלא לעשות כן.
עמדת בית משפט זה, הובעה בהחלטות נוספות בסוגייה [עיינו והשוו: ת (ק. גת) 41953/09 מ"י נ' לבקוביץ אדמון (27.4.10) [פורסם בנבו] ו-ת (ק. גת) 4297/09
מ"י נ' רוני מדריק (29.4.10) (טרם פורסם) [פורסם בנבו] ת(ק.גת) 42119/09 מ"י נ. אבריאל עמי, [פורסם בנבו], ת (ק.גת) 43113/09 מ"י נ . טלי שועעי, [פורסם בנבו], ת(ק.גת) 5016-03-10 מדינת ישראל נ' מיכה גבאי, [פורסם בנבו], ת(ק. גת) 42119/09 מ"י נ. עמי אבריאל (טרם פורסמו, [פורסם בנבו]].
17. נוכח זיכויו של הנאשם והתנהלות המשטרה הגעתי למסקנה, כי יש להטיל הוצאות על המשטרה לפי סעיף 80 לחוק העונשין, תשל"ז- 1977 (להלן: "חוק העונשין") .
ב"כ התביעה ביקשה כבר בסיכומיה שלא להטיל הוצאות.
ב"כ הנאשם הותירה את שאלת ההוצאות לשיקול דעת בית המשפט.
18. על השיקולים השונים והעילות בנוגע לפסיקת פיצוי או הוצאות לפי סעיף 80 לחוק העונשין ראו: ע"פ 4466/98 ראמי דבש נ. מ"י פ"ד נ"ו (3) 73 ;רע"פ 960/99 דני מקמילן נ. מ"י פ"ד נ"ג (4) 294; ע"פ 700/00 טוויל נ. מ"י פ"ד נ"ו (4) 450; ע"פ (ת"א) 7136/04 ברזילי נ. מ"י (18.4.05 ) [פורסם בנבו];
במקרה דנן מועד האכיפה היה ביום 4.10.09 לפני הינתן פסק דין של ערכאת הערעור בעניין דומב. ואולם, כתב האישום נבדק ונחתם על ידי תובע, ביום 15.12.09, לאחר הינתן פסק הדין דומב, כפי שיש לעשות טרם הגשת כתב אישום לבית המשפט.
19. התביעה היתה צריכה לשקול הגשת כתב האישום וודאי שהיה עליה לבחון שוב עמדתה במועד הכפירה, שהיה כ-6.5 חודשים לאחר פסק דין של ערכאת הערעור בעניין דומב.
נוכח פסיקת ערכאת הערעור ועמדת בית משפט זה בהחלטות קודמות, ידעה התביעה, כי בית המשפט עשוי לזכות את הנאשם, אם יתקיים הליך של שמיעת ראיות במקרה דנן.
במעמד הגשת כתב האישום לא היה קושי לתביעה להסיק, כי אין בסיס לאשמה והיא היתה מחוייבת לבחון עמדתה בכל שלב של ההליך [עיינו: תפ (חיפה) 4138/05 נתנאל אלבז נ. מדינת ישראל (פורסם בנבו)].
משחלה תמורה בפסיקה שקיבלה אישור ערכאת הערעור שפסיקתו חלוטה, חובת התביעה לשקול עמדתה מחדש בדבר המשך ההליך. משלא עשתה כן וניהלה הליך, שלא לצורך, כאשר היא יודעת כי אין בידה ראיה לעניין כיול המכשיר הנדרש להוכחת אמינות המדידה, הכבידה על הנאשם ובית המשפט, ללא הצדקה.
20. התנהלות המשטרה מהווה התעמרות באזרחים וביזוי החלטות בתי משפט.
המשטרה אינה יכולה לצפות שבית משפט יתן ידו להרשעת נהגים, כשהיא כרשות המופקדת על האכיפה ביחד עם התביעה לא מוכיחה את כל התנאים הנדרשים להרשעה.
המדובר במחדל של רשות האכיפה וזו אינה יכולה להסתתר ו/או להתגונן בנימוק שהאינטרס הציבורי מצדיק אכיפת עבירת המהירות. המשטרה היא זו שהתרשלה באופן תחזוקת המכשיר ואי כיולו והיא זו אשר יכולה להביא לסיום התקלה .
האינטרס הציבורי מחייב, כי בהעדר ראיות לביסוס הרשעה לא יגרר אזרח להליכים מיותרים בבית המשפט.
אם המשטרה היתה מפנימה את הקביעות בפסק דין דומב ומכיילת המכשירים, במעבדה כלשהי, היה בכך כדי לסייע לה להמשיך באכיפת עבירת המהירות בהתאם לאינטרס הציבורי ולקבוע עמדה רטרואקטיבית ורטרוספקטיבית לעניין אופן ניהול ההליכים בתיקים דומים, באשר היתה נוכחת ללמוד על שיעור הדיוק של התוצאה, שיעור סטייה אם קיימת, והיה בכך היה לחסוך משאבים וזמן שיפוטי יקר .
21. נוכח האמור, בית המשפט הגיע למסקנה, כי במקרה דנן יש הצדקה להטלת הוצאות בין אם מכוח החלופה הראשונה שבסעיף 80 לחוק העונשין ובין אם מכוח החלופה השנייה בדבר "נסיבות אחרות" המצדיקות הטלת הוצאות .
בע"פ 7826/96 יוסף ריש נ. מי' פ"ד נ"א (1), 481 , פורטו שיקולים שונים המהווים "נסיבות אחרות" .
רשימת השיקולים אינה סגורה.
"על בית המשפט לאזן בין השיקולים השונים תוך התחשבות במיגבלות המשאבים העומדים לצורך זה, האילוצים בהם פועלות הרשויות המופקדות על אכיפת החוק והתיפקוד הראוי של בית המשפט" (עיינו: שם בסעיף 4 לפסק הדין ).
בית המשפט יכול ליתן משקל למגוון שיקולים, ביניהם טיבו של הזיכוי ונסיבותיו ושיקולים הקשורים בהמרצת רשויות החקירה והתביעה לפעול. עילה זו מאפשרת גם להתחשב בנסיבות חיצוניות להליך הפלילי (עיינו: ע"פ (מרכז) 2999-08-07 וולף נ' מ"י [פורסם בנבו]).
"בהפעלת שיקול דעתו עשוי בית המשפט לייחס משקל גם לשיקולים כלכליים של מדיניות משפטית , שאינם מיוחדים למקרהו של הנאשם, המבקש, כגון, שיקולים חוקתיים, מוסדיים, תקציביים או השיקול שלא לרפות את ידי התביעה מלבחון מחדש את המשך ניהול ההליך הפלילי" [עיינו: ע"פ 303/02 חמדאן נ. מ"י [פורסם בנבו] ].
במקרה דנן, לתביעה היתה הזדמנות לחזור בה מכתב האישום אך היא התעקשה על ניהול ההליך עד סופו.
הימנעות מתשלום הוצאות עלולה לעודד להיטות-יתר של התביעה להמשיך ולנהל משפטים גם לאחר שהתברר לה, או שהיה בכוחה לברר, כי הם יסתיימו בזיכוי מוחלט.
22. באשר להיקף הפיצוי, גובה הפיצוי נגזר, בין היתר, מהיקף שיקול הדעת בקביעת פיצוי או שלילתו.
גם בשלב קביעת גובה הפיצוי לבית המשפט שיקול דעת נרחב בשקילת הנסיבות המקימות זכות לפיצוי והוא נדרש לאזן בין זכות נאשם, שלא להיפגע מניהול הליך, שבדיעבד מתברר, כי לא היה מקום לאישום, לבין החשש להרתעתם של גורמי התביעה [עיינו: רע"פ 7433/05 פלוני נ מ"י וע"פ 4492/01 דוד עשור נ. מ"י פ"ד נז (3) 734 ].
בית המשפט ער להוראת סעיף 80 (ב) לחוק העונשין,להוראות תקנות סדר דין (פיצויים בשל מעצר או מאסר), תשמ"ב- 1982 (הוראת תקנה 9 לתקנות) (להלן: "התקנות"), החלות בענייננו ולעמדת ב"כ הצדדים לעניין ההוצאות תוך איזון בין האינטרסים השונים, וההוצאות יפסקו בהתאם.
23. בתיק זה התקיימו 2 ישיבות
בית המשפט יחשב את ההוצאות בהתחשב בכך, שהמשטרה התעקשה לנהל ההליך אף שידעה, כי צפוי להסתיים בזיכוי, במספר הישיבות שהתקיימו, הצורך בלימוד התיק ועבודת ההכנה הנדרשת לניהולו , וזאת על בסיס הסכומים שנקבעו בתקנות, כשלנגד עיניו הכללים, שנקבעו בפסיקה שאוזכרה לעיל .
בית המשפט ער, לתקנה 9 (ב) לתקנות המקנה לבית המשפט סמכות מטעמים של צדק לקבוע סכום גבוה יותר מהקבוע בתוספת, בשיעור שלא יעלה על חמישים אחוזים ואולם, בשלב זה בית המשפט לא מצא לנכון לעשות שימוש בסמכות זו. –
בנסיבות הענין ולאור כל האמור לעיל על רקע הניהול הכושל וחסר ההגינות של המשטרה כלפי ציבור המתדיינים ובית המשפט ,הריני מטילה על המשטרה הוצאות בסך כולל של 3,000 ש"ח שישולם תוך 60 יום לטובת הנאשם.
המזכירות תעביר העתק לצדדים.
רבקה בן יששכר
זכות ערעור לצדדים תוך 45 יום.
ניתנה היום, כ"ד סיון תש"ע , 06 יוני 2010, בהעדר הצדדים
נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכה